.jpg)
מה הסיפור שלך?
יש חפצים שמעוררים בי צורך להצטלם. חפצים כל-כך יפים שממש מתחשק לי לבנות סביבם סיפור.
כך היה עם הגרמופון. פגשתי בו לראשונה בדירה של ליאת, וכשהיא עברה דירה, הגרמופון נשלח לאיפסון ונעלם במחשכי המחסן.
ידעתי שיום אחד אצטלם איתו אבל לא היה לי סיפור מתאים ואם אין סיפור, אני לא מצלמת.
לאחרונה שמעתי ברדיו שיר שממש טילטל אותי ומיד צפה ועלתה בדמיוני דמותו של הגרמופון.
פתאום ידעתי מה אני רוצה לעשות איתו. תוכלו לקרוא על זה בהרחבה כאן. היה לי רעיון בראש, אבל לא הצלחתי להחליט איך הגרמופון ואני מצטלמים ומה אני לובשת.
נתחיל מהשאלה השניה - בדקתי כמה אופציות לבוש, ובסוף, כיון שהצילום הזה הוא חלק מפרויקט הקרקס הגדול, החלטתי להצמד למראה שמלווה אותי לאורך הסידרה - בגד גוף שחור, חצאית טוטו אדומה ונעלי ריקוד שחורות.
השאלה הראשונה - מה אני והגרמופון עושים בצילום, נשארה פתוחה עד לרגע האחרון. חיפשתי השראות, חקרתי את הנושא בשלל ניסיונות, מצחיקים יותר ופחות, ובסוף החלטתי להצטלם כאילו אני מאזינה לסיפור שהגרמופון מספר לי, ככה נוצר ביני ובינו קשר אמיתי והוא לא מונח שם סתם לנוי.
להוציא כמה צילומים מסובכים במיוחד, כבר שנים שאני מתעקשת לצלם את עצמי בעצמי, ללא כל עזרה חיצונית, וזה דורש הפנמה של הפרטים הקטנים, לא רק בראש, אלא גם בגוף. בניגוד לצילומים קודמים בסידרת הקרקס, מנח הגוף בצילום הזה פשוט יחסית ואינו דורש אקרובטיקה מיוחדת (רמז: יומיים אחרי הצילום היתה לי תחרות שחיה חשובה ולא יכולתי להסתכן בשבירה או מתיחה של איברים). בצילום, אני יושבת על קצה השולחן שעליו ניצב הגרמופון ומאזינה לסיפור הבוקע ממנו. למרות שזה נראה קל, מי כמוני יודעת שכל שינוי בזוית של הראש, במנח הגוף, ואפילו באופן שבו החצאית מסתדרת סביב גופי - מביא איתו תחושה שונה, מדיוקת יותר או פחות. ככה מצאתי את עצמי רצה מהסט למצלמה, למחשב ובחזרה לפחות מאה פעמים.
אחרי שהשגתי את מנח הגוף הנכון, שמתי לב שאני מאוד רצינית בצילום ואז שאלתי את עצמי, האם אני רוצה להיות שמחה או עצובה?
מזג האויר שירד בחוץ (גשם שוטף) והמצברוח הכללי שלי בימים אלו הכתיבו הבעת פנים עצובה. אבל מחשבה יוצרת מציאות, והחלטתי לחייך מאוזן לאוזן, כאילו הגרמופון מספר לי את הסיפור הכי יפה, עם הסוף הכי טוב.
ולחובבי הצילום - בונוס! כי אי אפשר בלי לומר מילה על תאורה.
הצילום הזה מואר מצד שמאל, בביוטי-דיש מרוכך על הפנים שלי, ותאורת מילוי של סופטבוקס עגול ועמוק, להדגשת הצורה המיוחדת של הגרמופון. בצד ימין יש מנורה עומדת, שהיא שילוב של חצובת מצלמה עתיקה ואהיל צהבהב שמצאתי ברחוב. המנורה הזאת לא מאירה כלום, התפקיד שלה הוא להוסיף אוירה, דרך כתם אור צהבהב בפינת הפריים.
אהבתם?
קראו גם על תהליך ההפקה של הצילום הזה.
Comments