צילום אווירה לסיכום שנה

זה התחיל מרשימת המשימות שלי לסגר השני. באחד הסעיפים היה כתוב ׳ללמוד לרכוב על חד-אופן׳. חוץ מפדיחות שעשיתי לילדים שלי בגינת המשחקים וכאבים בשרירים שלא ידעתי שקיימים, לא הצלחתי. זה לא שוויתרתי, אבל הנחתי את זה בצד לבינתיים ופניתי למשימה חשובה לא פחות - להפיק צילום שלי רוכבת על חד-אופן.

לרכוב על חד-אופן זה דבר אחד. לעמוד על חד-אופן בנקודה אחת ותוך כדי כך לצלם את עצמי, זה דבר אחר...

אבל, אני הרי חובבת אתגרים ושלושה ימים לפני שהשנה הזאת באה אל קיצה החלטתי שאין ברירה...חייבים להפיק את הצילום.

השלב הראשון היה למצוא דרך להעמיד את חד האופן מול המצלמה מבלי שיפול כשאני מטפסת עליו לצילום. בחרתי חצובה מיוחדת (גריפ סטנד) ולקחתי בחשבון שאצטרך למחוק בפוטושופ את הזרוע שמחזיקה את חד האופן. לכן הנחתי את החצובה על רקע שחור עם קצת טקסטורה. חלק מהחצובה מוסתרת בבד שחור ונטמעת בריצפה הכהה.

על הריצפה הנחתי פרספקס שקוף כדי ליצור השתקפות של הגלגל וגם כי הפרספקס יותר יציב מהבד של הרקע.

בשלב הבא חיפשתי את התנוחה המתאימה. כשאני מתכננת צילום אני יודעת מה המסר שאני רוצה להעביר דרכו. ההחלטות הקטנות אך המשמעותיות, מתקבלות תוך כדי תנועה. חיפשתי משהו בסטודיו ולפתע נחה עיני על מזוודת הוינטג׳ היפה הזאת. מיד ראיתי בעיני רוחי את הסיפור כולו - אני נוסעת אל העתיד, על חד-אופן, מנפנפת במזוודה. תודו שזה מצחיק!

התאורה בצילום הזה די פשוטה - לייטבוקס ענק עלי, ספוט על הרקע ועוד פלאש מילוי קטן בגובה הגלגל. עכשיו נשאר רק להצטלם.

בשלב הזה אני כבר עייפה, אבל מוצפת אדרנלין והמוסיקה המעולה של רדיו FIP הצרפתי מדרבנת אותי להשיג את ה-תמונה.

שוב ושוב, אני מפעילה את המצלמה, שעומדת על חצובה, במצב טיימר (אין לי שלט רחוק למצלמה הזאת), רצה לאופן, מטפסת עליו עם המזוודה ונוסעת אל העתיד. וחוזר חלילה....לפחות 50 פעם.

בדרך היו גם פספוסים :)))))

כל-כך הרבה מילים כבר נשפכו על 2020, שאין לי מה להוסיף. רציתי לסכם את השנה הזאת במסר משעשע ואופטימי, כיאה לשנה שהצליחה להפוך סדרי עולם.

אז איך מסכמים שנה שהכל כבר נכתב עליה? בתמונת צילום אווירה!

מחקתי בפוטושופ את החצובה שבלעדיה לא הייתי מצליחה להפיק את הצילום הזה. טיפלתי קצת בגוון, בניגודיות, הדגשתי או טשטשתי אזורים כהים ובהירים. הנה הצילום הסופי.

שנה אזרחית טובה לכולם!

לקריאה נוספת: על החיים ועל המוות